כתיבת הספד היא מעשה אומנות. לא משנה אם הוא נכתב במטרה לשאת אותו מעל הקבר ביום הלוויה או במטרה לפרסם אתו בספר, חוברת או במקום אחר לזכרו של המנוח. מדובר בפעולה שצריכה להתבצע בצורה ייחודית, ברגישות ומתוך הבנה עמוקה מה רוצים להעביר דרך ההספד לאנשים שישמעו או יקראו אותו.
המטרה של הספד היא להנציח בצורה יפה ומכובדת את המנוח. להראות עד את הייחודיות שלו ולהשאיר זיכרון חי במובן מסוים, גם אחרי לכתו. לא במקרה ישנם הספדים שנשארים בזיכרון הקולקטיבי או האישי זמן רב. אם ההספד נכתב בצורה יפה ומדויקת, הרי שיש לו כוח רב והוא לא נשכח במהרה.
מה צריך לעשות לפני שניגשים לכתיבת הספד?
לפני שניגשים לכתיבה באופן כללי, חשוב לעשות פעולות מסוימות בשביל שיהיה ניתן לגשת לתהליך באופן מסודר ושכל הפרטים שיש כוונה להשתמש בהם בטקסט, יהיו ידועים, מדויקים ומסודרים.
כאן צריך להדגיש, כתיבת הספד היא תהליך שונה מכתיבת טקסט אחר, בין אם זה לפרסום ובין אם לאו. השוני בא לידי ביטוי בשני מובנים:
ראשית, קוצר הזמן. לפעמים צריך לכתוב הספד תוך שעות או יום ואין הרבה זמן לעסוק בתהליך הבירור ואיסוף המידע.
שנית, כתיבת הספד נעשית הרבה פעמים מתוך זיכרון. כלומר, אין מקור ספציפי אליו אפשר לפנות בשביל לקחת מידע. זה נכון בפרט כשמדובר על הספד אישי. לכן, צריך לאמץ את הזיכרון ולקחת דברים שיכולים לשרת אותנו בצורה נכונה.
לכן, לפני שניגשים לכתיבת הספד רצוי לבצע את הפעולות הבאות:
- להחליט כיצד רוצים שהטקסט ייראה.
- לאסוף פרטים שונים אותם רוצים לציין בטקסט. להחליט מה נשאר ומה יורד.
- לייצר ראשי פרקים, נקודות, דברים שיאפשרו אחר כך לסדר את הטקסט.
נקודות אלו יעזרו בהמשך לכתיבת ההספד כפי שרוצים שהוא ייראה.
איך כותבים הספד בצורה נכונה?
כתיבת הספד נעשית באופן טבעי מנקודת מבט רגישה, חיובית, מנחמת, מכבדת. המטרה היא להציג את המנוח בצורה יפה ומכובדת, גם אם זה אומר שאנחנו לא בהכרח נספר את כל הדברים או "נייפה" חלק מהם. אין ציפייה שביום הלוויה, על קברו של המנוח, נגיד עליו דברים רעים. לא לשם כך נועדו הספדים.
חשוב לציין, כתיבת הספד צריכה להיות מנקודת מבט אישית אך היא לא צריכה לעסוק בנו אלא באדם אותו אנחנו מבקשים להספיד. אנחנו יכולים להיות נוכחים וחלק מהסיפור, אך כמו במקרים נוספים בהם מדברים על אנשים אחרים, עלינו לזכור שהם המרכז, בפרט כשמדובר על אדם מת.
הנה 5 נקודות שיכולות לעזור לכם בתהליך כתיבת הספד:
נקודה ראשונה, הקפידו לכתוב באופן רגיש, אך באופן מדוד. לפעמים אפשר לכתוב דברים מרגשים גם בלי לציין שמות תואר או להציג תיאורים שיוצרים הגזמה.
נקודה שנייה, אם זה הספד אישי, הקפידו להוסיף אלמנטים אישיים, אמיתיים. סיפור, זיכרון, מחווה, משוה שיגרום לקהל להכיר את המנוח בצורה יותר עמוקה. מה שכן, הקפידו לא לספר דברים שהמנוח לא היה רוצה שתספרו.
נקודה שלישית, בעת כתיבת הספד, תדמיינו את מי שעומד מולכם, תדמיינו מה המנוח היה רוצה שתאמרו עליו, איך הוא היה מרגיש עם ההספד שלכם.
נקודה רביעית, תזכרו שההספד לא יכול להיות ארוך מדי. הן בגלל שאנשים אחרים גם ירצו לדבר והן בגלל שאם תישאו הספד ארוך מדי זה עלול לגרום לאובדן עניין אצל האנשים מסביב.
נקודה חמישית, תהיו טבעיים. הספד הוא לא נאום מכירות ולא נאום בחירות. תכתבו אותו כפי שאתם זוכרים את המנוח, כפי שאתם רוצים שיזכרו אותו וכפי שאתם מוקירים אותו.
הספד הוא חלק ממכלול של פריטים שנועדו להנציח את המנוח. יצירת מודעת אבל היא גם סוג של פריט שנועד להנציח אותו. המכלול השלם צריך להיות מכובד, מרגש ויפה מספיק בשביל שאנשים ילמדו להכיר את המנוח, אם אינם מכירים אותו, ויזכרו אותו כפי שאתם רוצים שיקרה.
סיכום
כתיבת הספד היא לא דבר קשה. הקושי האמיתי טמון בכך שהכתיבה נוצרת מתוך עצב ואבל. אך אם מגייסים אותם בצורה יפה לזכרו של המנוח, אפשר לייצר טקסט מרגש ומנחם. זו הדרך שלנו להנציח אותו ולהשאיר אותו בזיכרון של כולם.
